פסק-דין בתיק ת"א 173315-02

עובדות

1.         ביום 19.8.97 ארעה תאונת דרכים (להלן: " התאונה") ברכב שנהג בו הנתבע 1 (להלן: " הנהג") והיהבבעלות הנתבעת 2. לטענת התובעת (להלן: " קרנית") לנהג לא היה רישיון נהיגה כדין ולרכב ולא היה ביטוח בר תוקף, בהתאם לסעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ועל כן פיצתה את הנפגעים ותובעת שיפוי נזקיה על פי סעיף 9 לחוק. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים נטען שרישיון הנהיגה של הנהג היה תקף מכוח תקנה 567 (א) ו-(ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") ועל כן על מבטחת הרכב, מנורה חברה לביטוח, היה לפצות את הנפגעים. (יש לציין שבתחילה הוגשה התביעה נגד קרנית ומנורה. קרנית פיצתה את הנפגעים בתאונה, תוך הסתייגות שהתשלום בוצע כפוף להנחה שלא היה ביטוח בר תוקף. במכתב ששלחה קרנית למנורה, נרשם שאם  יתברר קיומו של ביטוח, כי אז יהיה על מנורה להשיב לקרנית את הסכומים ששילמה. (נספח ב' לתצהיר הנהג).

2.         ביום 10.2.04 הגישו הצדדים בקשה משותפת לפיה בית המשפט מתבקש להורות על הפסקת התובענה עד להכרעה בדנ"א 10017/02, 6971/03 קרנית נ' מגדל (פורסם בנבו 2.6.04) להלן: " הלכת קרנית"), אשר לשיטתם אמורה לשמש אבן בוחן להכרעה בתיק. פסק הדין ניתן ביום 2.6.04.

3.         הצדדים גם הסכימו שיוגשו תצהירים ללא חקירות נגדיות (להלן: "ההסכמה הדיונית").

4.         ביום 22.10.12 הגישה קרנית בקשה לחידוש התובענה, וכפועל יוצא מההסכמה הדיונית, בקשה להורות על הגשת סיכומים בכתב בשאלת החבות.

5.         בתגובה לבקשה טענו הנתבעים בזו הלשון:

".. .היום 8 שנים לאחר מכן, מסיבות אשר אינן ענייניות מבקשת התובעת לחדש את התובענה. נוכח האמור לעיל, כאשר ברור לכל שהתביעה תדחה וכאשר התובעת מבקשת לאחר 8 שנים כאמור  לגרור שוב את הנתבעים לבית המשפט לחדש את התיק .... מדובר בשימוש לא ראוי בהליכי ביהמ"ש לפיכך יש לדחות את הבקשה ולחייב את התובעת בהוצאות".

לגופו של עניין נטען שהלכת קרנית לא שינתה את ההלכה שהייתה נהוגה קודם לכן.

דיון

הפסקת תובענה וחידושה

6.         נושא הפסקת התובענה מוסדר בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי,

התשמ"ד - 1984.

(א) " רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או הרשם...

(ב) בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שיראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו.

(ג) סירב בית המשפט לבקשה, והתובע, או הנתבע שהגיש תביעה שכנגד לא המשיך בתובענה, רשאי בית המשפט לדחותה".

7 .         על משמעותה המשפטית של החלטה להפסיק הליכים עמד בימ"ש עליון בע"א 1628/92 אדוארדו גינזבורג נ' ירון פלסט (1981), (פ"ד מח (2) 379). כדברי כב' השופט חשין:

"השאלה שבמחלוקת היא, אם ראוי היה שהודעת צד ג' ששלח קרת לגינזבורג יופסקו ההליכים בה - כפי שפסק בימ"ש קמא - או שמא נכון היה שאותה הודעה תדחה לגופה. למאי נפקא מינה, לחידוש ההליכים: שההליכים שהופסקו דינם כמו נמחקו, וניתן לחדשם בתנאים כפי שקבע בית המשפט, ואילו הליך שנדחה הוא מעשה בית-דין, ואין אפשרות לחדשו בשל אותה עילה". (רע"א 9015/12 אישי ישיר חב' לביטוח (1996) בע"מ נ' וסים שאטר, (פורסם בנבו 21.2.13).

8 .         התיישנות:

סע' 15 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958, קובע: